הכלה

הגדרה קלינית (השפה היבשה):
מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, המתאר את היכולת של דמות מטפלת (או הורה) לקלוט את הרגשות הבלתי נסבלים של
האחר, לעבד אותם, ולהחזיר אותם בצורה ממותנת ומובנת.

💡 הטוויסט של ימית (השפה שלנו)

הכלה היא לא להיות "סמרטוט". הכלה היא לא להסכים לכל התנהגות, ולא לתת לילד לעשות מה שהוא
רוצה.
הכלה היא היכולת להיות המכל של הכאוס של הילד.

כשילד צורח, בועט או בוכה, הוא בעצם אומר: "הרגש הזה גדול עליי. אני מתפרק. תחזיקו אותי". אם אנחנו מתפרקים יחד איתו
(צועקים, נעלבים), אין מי שיחזיק את המכל. הכלה היא להגיד: "אני רואה שקשה לך, ואני חזקה מספיק כדי לשאת את זה איתך,
בלי להישבר".

🔍 איך זה נראה בבית? (ההבדל הדק)

🛠️ איך מכילים בלי להשתגע?

1. נפרדות:
   זכרו: הכאב שלו הוא שלו. זה לא אומר שאתם הורים רעים. זה אומר שהוא חווה קושי כרגע. אל תיקחו
   את זה אישית.
2. עיבוד והחזרה:
   הילד זורק עליכם "רעל" (צעקות, עלבונות). התפקיד שלכם הוא לא לזרוק את הרעל חזרה, אלא לסנן אותו ולהחזיר מים נקיים.
   • הילד: "את אמא רעה!"
   • אתם (בלב): הוא מתוסכל.
   • אתם (בקול): "אני שומעת שאתה מאוד כועס עליי עכשיו כי לא הרשיתי לך..."
3. שתיקה מיטיבה:
   לפעמים לא צריך מילים. פשוט לשבת ליד, לנשום עמוק, ולשדר: "אני פה. אני לא הולכת לשום מקום".

השורה התחתונה:
להכיל זה כמו להיות בולם זעזועים. אנחנו סופגים את המכה, מעבדים את האנרגיה, ושומרים על הרכב (המשפחה) יציב על
הכביש.