טיפול במשחק

Special Time

הגדרה קלינית (השפה היבשה)

גישה טיפולית המבוססת על ההנחה כי המשחק הוא אמצעי ההבעה והתקשורת הטבעי ביותר עבור ילדים. באמצעות המשחק, הילד משליך את עולמו הפנימי, רגשותיו וחוויותיו על האובייקטים בחדר, ובכך מאפשר למטפל להבין את מצוקותיו ולסייע לו בעיבודן, ללא צורך בתקשורת מילולית ישירה ומחייבת.


💡 הטוויסט של ימית (השפה שלנו)

מבוגרים הולכים לפסיכולוג ויושבים על הספה כדי לדבר. ילדים? הם לא צריכים ספה, הם צריכים שטיח. עבור הילד, המשחק הוא לא "סתם כיף" להעביר את הזמן. המשחק הוא שפת האם שלו.

בטיפול במשחק, הצעצועים הם המילים והמשחק הוא השפה. הילד יכול להראות לי דרך בובות הדינוזאורים כמה הוא כועס, או דרך בית הבובות כמה הוא מפחד שההורים יריבו. הוא לא צריך להגיד "אני עצוב", הוא פשוט משכיב את הדובי לישון ומכסה אותו בשמיכה. וזה? זה שווה אלף מילים.

🔍 איך זה נראה בבית? (סימני זיהוי)

❌ במקום להגיד (חסימת המשחק):

"למה הדינוזאור אוכל את כולם? זה לא יפה! בוא נעשה שהם יהיו חברים."

(מסר סמוי: הרגשות הקשים שלך (תוקפנות/כעס) לא מקובלים כאן, תדחיק אותם).
✅ נגיד (הצטרפות למשחק):

"וואו, הדינוזאור ממש רעב וכועס! מה יקרה עכשיו? מישהו יכול לעזור לו?"

(מסר סמוי: אני רואה את הכעס שלך, אני לא נבהלת ממנו, ואפשר לעבוד איתו).

🛠️ איך משתמשים בכוח של המשחק בבית? (כלים מהקליניקה)

  1. זמן מיוחד (Special Time):
    הקדישו 10 דקות ביום למשחק שבו הילד הוא הבמאי. אתם לא מחנכים, לא מלמדים ולא מתקנים. אתם רק שחקנים בסיפור שלו. זה בונה ביטחון וקשר מטורף.
  2. שיקוף במקום שיפוט:
    במקום להגיד "איזה יופי של מגדל", תגידו: "אתה בונה מגדל ממש גבוה! אתה משקיע בזה המון מאמץ". תתארו את מה שאתם רואים, זה גורם לילד להרגיש מובן.
  3. אל תפחדו מ"משחקים אלימים":
    אם הילד משחק בחרבות או מלחמה, הוא לא "הופך לאלים". להפך, הוא פורק אגרסיה בצורה בטוחה ומוגנת. תנו לזה מקום (בגבולות הבטיחות, כמובן).

השורה התחתונה

אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים; אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק. תנו לילדים שלכם לשחק, ושחקו איתם. שם, על השטיח, קורים הקסמים הכי גדולים של הנפש.

מרגישים שזה נוגע בכם?

אם קראתם את זה והרגשתם שמשהו פה מדבר אליכם, אני כאן בשבילכם. בואו נדבר ונראה איך אני יכולה לעזור.

דברו איתי