כשהגוף לא מוצא מנוחה: מבט רגשי על אי-שקט וקשיי ריכוז אצל ילדים

השעה ארבע אחר הצהריים. הבית אמור להיות המקום הבטוח והרגוע שלכם, אבל בפנים משתוללת סערה. הילד עובר מחפץ לחפץ, לא מצליח להתמיד במשחק אחד יותר משתי דקות, אולי אפילו מציק לאחים או פשוט 'מטפס על הקירות'. אתם מרגישים את מד הלחץ הפנימי שלכם עולה. אתם מבקשים ממנו לשבת, להירגע, להתרכז - אבל נדמה שאין מי שישמע.

זה לא אתם, זה המצב: תיקוף להורה העייף

לפני שאנחנו מדברים על הילד, אני רוצה לדבר עליכם. לגדל ילד עם אי-שקט או קשיי ריכוז זה מאתגר בצורה בלתי רגילה. זה דורש מכם להיות 'הווסת' שלו 24/7, וזה מעייף. מותר לכם להרגיש מותשים. מותר לכם להרגיש חסרי אונים. זה לא אומר שאתם הורים פחות טובים - זה אומר שאתם מתמודדים עם סיטואציה שדורשת משאבים נפשיים אדירים. הנשימה הראשונה צריכה להיות שלכם.

מה הילד מנסה להגיד לנו?

מבחינה התפתחותית ורגשית, אי-שקט הוא כמעט תמיד סימפטום, לא הבעיה עצמה. דמיינו את המערכת העצבית של הילד כמו תחנת רדיו שמכוונת על ווליום גבוה מדי עם הרבה 'רעשים לבנים'. הילד לא 'בוחר' לא להתרכז; הוא פשוט מוצף בגירויים - פנימיים וחיצוניים.

כשאנחנו רואים ילד תזזיתי, אנחנו רואים גוף שמנסה לווסת את עצמו. התנועה היא הדרך שלו להתמודד עם הצפה רגשית, עם חרדה, או עם קושי בעיבוד חושי. הוא לא צריך 'תיקון', הוא צריך שנבין את השפה שבה הגוף שלו מדבר.

כלים מעשיים להשבת השקט הביתה

• •
  יצירת 'אי של שקט' פיזי:

  צרו בבית פינה קבועה עם פופים, שמיכה כבדה או אוהל קטן. מקום שבו אין גירויים ויזואליים חזקים. כשהילד מתחיל 'להתפזר', הזמינו אותו (לא כעונש, אלא כהצעה) להיכנס ל'אי' שלו כדי לעזור לגוף להירגע.

• •
  תיקוף רגשי לפני הוראה:

במקום להגיד 'תפסיק לרוץ', נסו להגיד: 'אני רואה שהגוף שלך מרגיש מאוד אנרגטי עכשיו, זה בטח קצת מבלבל בפנים'. ברגע שהילד מרגיש מובן, רמת המתח שלו יורדת, והוא פנוי יותר להקשיב לבקשה שלכם.