חרדת נטישה
הגדרה קלינית (השפה היבשה)
מצוקה רגשית המופיעה אצל תינוקות וילדים בעת פרידה מדמות מטפלת משמעותית. שיא התופעה הוא לרוב סביב גיל 9 חודשים עד שנה וחצי. כאשר החרדה היא בעוצמה לא פרופורציונלית ופוגעת בתפקוד מעבר לגיל המתאים, היא עשויה להיות מוגדרת כהפרעת חרדה.
הגדרה ימיתית (בגובה העיניים)
הילד שלכם לא "מפונק" ולא עושה לכם דווקא כשהוא צורח כשאתם הולכים לשירותים. הוא פשוט אומר לכם: "אתם העוגן שלי, ואני עדיין לא בטוח שאני יכול לשרוד בלעדיכם".
עבור פעוט, כשאמא או אבא נעלמים משדה הראייה, הם לפעמים "נעלמים" מהעולם. התפקיד שלנו הוא לא "להעלים" את החרדה, אלא לתת לה מענה של ביטחון דרך פרידות מסודרות וקבועות.
איך זה נראה בבית?
- בכי קורע לב בפרידות בבוקר בגן.
- היצמדות פיזית ("דבק") להורה במקומות חדשים.
- קושי להירדם לבד ופחד לישון בחדר נפרד.
- בכי כשההורה רק יוצא מהחדר לרגע.
💡 איך מתמודדים? (טיפ זהב)
-
•
טקס פרידה קבוע: חיבוק, נשיקה, משפט קבוע ("אמא הולכת לעבודה וחוזרת בצהריים") – וללכת. בשום אופן לא להיעלם בלי להגיד שלום! -
•
משחקי "קוקו": עוזרים לילד ללמוד שמה שנעלם – חוזר. -
•
חפץ מעבר: בובה או שמיכה שמזכירה את הבית ומעניקה ביטחון בגן.
מרגישים שזה נוגע בכם?
אם קראתם את זה והרגשתם שמשהו פה מדבר אליכם, אני כאן בשבילכם. בואו נדבר ונראה איך אני יכולה לעזור.
דברו איתי