חרדה חברתית בילדים

נורות אזהרה: איך זה נראה?

אתם רואים ילד נבון ומוכשר, ש"נעלם" בחוץ.
בבית הוא פטפטן ומצחיק, אבל ברגע שיש זר בחדר – הוא משתתק ונצמד לרגל שלכם.
הוא מסרב ללכת לימי הולדת, מתלונן על כאבי בטן בבוקר של טקס בבית הספר, ונמנע מלהרים אצבע בכיתה גם כשהוא יודע את התשובה. הכאב הכי גדול שלכם הוא לראות אותו רוצה בחברת ילדים, אבל הפחד משתק אותו.

מה המתחולל בראש של הילד החרד?

ילד עם חרדה חברתית מסתובב עם "מבקר פנימי" אכזרי. הוא בטוח שכולם מסתכלים עליו, שופטים אותו, ומחכים שהוא יעשה טעות. כל אינטראקציה פשוטה (כמו להגיד שלום) נחווית כמבחן גורלי.
ההימנעות ("אני לא הולך למסיבה") נותנת לו הקלה רגעית בחרדה, אבל היא "מלכודת דבש": היא מחזקת את הפחד ("מזל שלא הלכתי, בטח הייתי עושה פדיחות") ומונעת ממנו לחוות הצלחות חברתיות מתקנות.

שאלות נפוצות על חרדה חברתית

האם זה עובר לבד?

לעתים ביישנות חולפת עם הגיל, אך חרדה חברתית נוטה להחמיר אם לא מטפלים בה, ועלולה להוביל לבדידות ולדימוי עצמי נמוך. טיפול מוקדם נותן לילד כלים לכל החיים.

איך הטיפול עוזר?

הטיפול בקליניקה הוא "מעבדה חברתית" בטוחה. אנחנו משחקים ב"כאילו" (משחקי תפקידים), מתרגלים סיטואציות חברתיות, ומחזקים את הדימוי העצמי של הילד דרך חוויות הצלחה יזומות. אנחנו מחליפים את "המבקר הפנימי" בקול מעודד ותומך.

האם קבוצה חברתית לא עדיפה על טיפול פרטני?

קבוצה היא כלי מעולה, אבל לילד עם חרדה גבוהה היא עלולה להיות מאיימת מדי בשלב הראשון. לרוב מומלץ להתחיל בטיפול פרטני (או דיאדי) כדי לבנות את הביטחון הבסיסי, ורק אז "לצאת החוצה" לקבוצה.