קנאת אחים -

קנאת אחים היא רגש טבעי ובסיסי של תחרות על המשאב הכי יקר בבית: תשומת הלב והאהבה של ההורים. זה לא אומר שהם "שונאים" אחד את השני, אלא שהם בודקים את המקום שלהם במשפחה ("האם אוהבים אותי כמוהו?"). התפקיד שלנו הוא לא "לשפוט" מי התחיל, אלא ללמד אותם לפתור קונפליקטים ולתת לכל אחד מקום ייחודי.

מתי זה הופך לבעיה?

מבוקר עד ערב אתם שומעים: "אמא הוא לקח לי!", "זה שלי!", צעקות ובכי.
אתם מוצאים את עצמכם בתפקיד השופט והשוטר 24/7. אתם מותשים, ובעיקר מאוכזבים מכך שהם לא "חברים טובים" כמו שחלמתם.

למה הם רבים בעצם?

מריבה היא לרוב קריאה לתשומת לב. כשהם רבים, הם מקבלים מכם יחס (גם אם הוא שלילי – צעקות).
בנוסף, אחים הם "קבוצת האימון" החברתית של הילד. שם הוא לומד לנהל משא ומתן, לעמוד על שלו, ולוותר. אם אנחנו מתערבים מיד, אנחנו לוקחים להם את השיעור.

💡 3 טיפים להפחתת הלהבות

1.

אל תהיו שופטים: במקום "מי התחיל?" או "תוותר לו, הוא קטן", תארו את המצב: "אני רואה ששניכם רוצים את הטאבלט. יש לנו בעיה. מה הפתרון?". החזירו את האחריות אליהם.
2.

זמן נפרד לכל ילד: קנאה נובעת מחוסר ביטחון בקשר. כשכל ילד מקבל "זמן הורה" אישי ומלא, הצורך להילחם על תשומת הלב יורד.
3.

אל תעשו השוואות: משפטים כמו "למה אתה לא מתנהג יפה כמו אחותך?" הם דלק מדורות לקנאה. כל ילד עומד בפני עצמו.

שאלות נפוצות

האם לתת להם לריב?

כן, כל עוד אין אלימות פיזית או מילולית קשה. אם זה מגיע למכות, מפרידים ("אצלנו בבית לא מרביצים") ושולחים כל אחד להירגע בנפרד, בלי "להעניש" צד אחד.

מה עושים שנולד אח חדש?

מכינים, משתפים, ומאפשרים רגשות מעורבים. מותר לאח הגדול להגיד "אני לא אוהב אותו, הוא מסריח". תקפו את הרגש ("זה באמת מעצבן שהוא בוכה כל הזמן") ואל תבהלו. זה יעבור כשהוא ירגיש שהמקום שלו בטוח.