העברה בין-דורית

אתם מרגישים תגובה רגשית לא פרופורציונלית למשהו שהילד עשה. למשל, הוא שפך חלב, ואתם התפוצצתם מזעם.
אחר כך אתם שואלים: "למה הגבתי ככה?". התשובה לרוב נמצאת בילדות שלכם. אולי בבית שגדלתם בו אסור היה ללכלך? אולי טעות הייתה גוררת עונש כבד? הילד שלכם "לוחץ" על הכפתורים הפצועים של הילד הפנימי שבכם.

הבשורה הטובה היא שהשרשרת ניתנת לעצירה. ברגע שאנחנו מבינים ש"הקול בראש" שלנו הוא לא האמת המוחלטת אלא דפוס שירשנו, אנחנו יכולים לבחון אותו.
קוראים לזה "הורות מודעת". זה לא אומר להאשים את ההורים שלנו (שעשו כמיטב יכולתם עם הכלים שהיו להם), אלא לקחת אחריות על מה אנחנו מעבירים הלאה ומה אנחנו משאירים מאחור.